ברזילי אופיר נ' בנק אוצר החייל בע"מ

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופטת רחל ערקובי) ב - ת.א. 2219/09, לפיו נדחתה בקשת הרשות להתגונן שהגיש המערער בתביעה בסד"מ שהגיד נגדו המשיב. כמו כן מוסב הערעור גם על החלטת בימ"ש קמא בבקשה לתיקון פרוטוקול שהגיש המערער (בש"א 183653/08), בו קיבל ביהמ"ש הבקשה בנוגע לשלושה מהתיקונים שנתבקשו ודחה את שני התיקונים הנותרים.

עיקרי העובדות

המשיב הגיש תביעה בסד"מ כנגד המערער, שערב לחובות חברת חוות דגי א. בר בע"מ (להלן – "החברה"), בהיותו הבעלים של מחצית מניותיה ומנהלה, סמוך להגשת התביעה. התביעה הוגשה גם כנגד שותפו של המערער, יצחק בר (להלן – "בר"), כנגד החברה עצמה, וכנגד ערב נוסף, עודני יוסף, שערבותו הוגבלה ל – % 37.5 מחובות החברה.

החברה נטלה שתי הלוואות כספיות מהמשיב , ולהבטחת פרעונן נתנה החברה ערבות של קרן קורת וכן ערבון מכספי החברה. החברה נקלעה לקשיים ולטענת המשיב, צברה חוב פיגורים בתשלום ההלוואות. לפיכך העמיד המשיב את ההלוואות לפרעון מיידי, מימש את הערבון הכספי הנ"ל, ולאחר מכן הגיש את התביעה הכספית כנגד החברה והערבים לפרעון מלוא סכום ההלוואות, כמו גם החוב שנצבר בחשבון העו"ש.

המחלוקת

המחלוקת המרכזית שהעלה המערער בבר"ל נגעה לסכומי החוב לבנק אותם הכחיש מחוסר ידיעה, על יסוד טענתו שמאז 7/07 כבר אינו הבעלים של החברה ואינו מעורב כלל בניהולה, לאחר ששותפו הונה אותו ולקח ממנו במרמה את הבעלות בחברה. בשל כך לטענתו, גם אין לו, כל גישה למסמכי החברה, וכל עוד המשיב לא ימציא לו כל מסמכי החברה שברשותו לאורך כל התקופה הוא יכחיש את סכומי החוב. טענה מרכזית נוספת שהועלתה היא כי היה על המשיב לחלט הערבויות שניתנו לו להבטחת ההלוואות, דבר שהיה מצמצם את סכום החוב, ממחלוקות אלה נגזרו טענות משנה.

המשיב לעומת זאת טען כי המערער לא שילם החזרי ההלוואות בזמן, וצבר חוב פיגורים נושא ריבית לפי ההסכמים, ומשכך נאלץ המשיב להעמיד ההלוואות לפרעון מיידי, חילט תחילה את הערבון הכספי שהעמידה החברה לצורך כך, ואת ערבות קרן קורת לא יכל המשיב לממש, לפי ההסכמים, לפני שמיצה הליכי גבייה נגד החברה והערבים, ובכללם המערער, ולפיכך הגיש התביעה שבנדון.

הכרעת בימ"ש קמא

בימ"ש קמא קבע בהכרעתו כדלהלן:

לצורך מתן הרשות להתגונן לא ניתן להסתפק בהכחשה כללית מחוסר ידיעה, והיה על המערער להיכבד ולפרט ספציפית מה לטענתו לא נכון בטענות המשיב.

למערער הייתה אפשרות לבקש צו להמצאת מסמכים נוספים מבעוד מועד מביהמ"ש, ובשל דחיית הדיון היה לו די והותר זמן לכך, אך המערער נמנע מלעשות כן. המערער אף נמנע מלהגיש חוות דעת מומחה שתחשב סכומי החוב. אם ידו אינה משגת, היה עליו לבקש מביהמ"ש מינוי מומחה במימון לשכת הסיוע המשפטי, כך שיש לדחות הכחשתו את החוב מחוסר ידיעה.

טענת המערער כי המשיב התחייב להימנע ממתן כל מסגרת אשראי לחברה נסתרת ע"י תצהירו המשלים, בו הלין שהמשיב נתן מסגרות אשראי וביטל אותן חד צדדית, ולא טען שם כי מלכתחילה אסור היה לבנק לתת כל מסגרת אשראי שהיא לחברה.

בעניין הערבויות, הודה המערער בחקירתו כי לצורך הבטחת ההלוואה ניתנו ערבות קרן קורת וערבון כספי מכספי החברה וכי קרן קורת התנתה מתן ערבותה בכך שחלק מההלוואה שמובטח על ידה, יובטח גם בערבות נוספת. אין מחלוקת שערבויות אלה הומצאו. המערער אף הודה כי הפיקדון מכספי החברה מומש לטובת ההלוואה, כך שלא ברורה טענת המערער כנגד המשיב בעניין זה.

המשיב התנהל כדין לפי זכויותיו בהסכמי ההלוואות. משהמערער הודה כי ההלוואות לא שולמו במועדן, קמה לבנק הזכות להעמידן לפרעון מיידי, גם אם המדובר בסכום פיגורים נמוך יחסית. המערער אף לא נקב מהו המועד שממנו והלאה המשיב רשאי לשיטתו להעמיד ההלוואה לפרעון מיידי.

טענת המערער כי המשיב נמנע מלעקל נכסי החברה אינה נכונה, שכן המשיב ביקש עיקול מביהמ"ש והעיקול ניתן. עוד נקבע כי גם המערער היה רשאי לבקש עיקול כזה מביהמ"ש, וכי טענת המערער כי שותפו בר מבריח את נכסי החברה לא מתיישבת עם טענתו כי המשיב סירב להגיע להסדר עם בר בחוסר תום לב.

טענות הצדדים בערעור

בערעור חזר המערער והכחיש החוב וסכומו מחוסר ידיעה מאחר שלטענתו נושל מהחברה במרמה ע"י שותפו ב – 7/07. המערער אף טוען כי העמדת ההלוואות לפרעון מיידי בשל סכומים נמוכים (כ - 4,000 ₪ וכ – 7,000 ₪) מבלי שניתנה לו ההזדמנות לסלק חוב זה, לוקה בחוסר תום לב, וכי בטרם הגשת התביעה היה על המשיב להגיב להצעת ההסדר של בר. עוד טוען המערער כי המשיב חייב חשבון העו"ש מעבר ליתרת הזכות הקיימת בו למרות שהתחייב לא לעשות כן, וכי פרע בניגוד למוסכם חלק מההלוואות כ"הקדמת תשלום", כך שלא ברורה עילת התביעה בעניין ההלוואות. עוד נטען ע"י המערער כי המשיב ביטל פעמיים חד צדדית, בינואר 2008, מסגרות אשראי שהקצה, דבר שגרם לחיוב בריביות גבוהות יותר ולהחזרת שיקים שמשכה החברה, וכי המשיב לא השתמש בהוראות הקבע שנתנו לו לצורך החזרי ההלוואות. טענה נוספת היא כי המשיב לא פירט בתביעתו מדוע הועמדו ההלוואות לפרעון מיידי ומתי, וכי היה על המשיב לממש הכספים ששועבדו לו, לרבות ערבות קרן קורת, בטרם הגשת התביעה. בנוסף טען כי חוייבו עמלות שונות ומגוונות בחשבון בשיעורים גבוהים מאד וכל עוד לא יומצאו לו כל המסמכים שדרש, הוא יכחיש את חיובם.